פסח ראשון בחלל / איתן סטיבה

חג החירות, השוויון, הסבלנות וההישרדות

שלום כולם,

בליל הסדר הראשון שיתקיים בחלל, אוכל עם כולכם מצה, אערוך קידוש ואפילו הבטיחו לי געפילטע פיש טעים. לאחר הארוחה אספר לחברי על מהות חג הפסח, חג מרכזי ב יהדות, וגם על הערכים ותפיסות העולם שהנחילה מסורת ליל הסדר וקריאת ההגדה.

אלו הדברים שאקריא לחבריי בתחנת החלל הבינלאומית בערב חג הפסח:

חג הפסח משקף כמה מערכי היסוד של העם היהודי בפרט ושל עמי העולם ככלל. חירות האדם, דאגה לזולת, נדיבות הלב, כיבוד המורשת, סבלנות והכלה של דרך ארוכה על כל מהמורותיה והפתעותיה. אותה הגדה עתיקת יומין שאנו מעבירים מדור לדור, מלמדת אותנו, בדרכה, ש"אין חלום רחוק מדי".

בחג זה, אנו מספרים על יציאת מצרים. היציאה של בני ישראל 'מעבדות לחירות' – ביטוי השגור בשפתנו, ומבטא ערך תרבותי, דתי ואוניברסלי. חירות היא פיזית ורוחנית. חירות האדם. איזה ערך ענק, שמלווה את האנושות משחר קיומה ועד ימינו.

ההגדה מלמדת אותנו, שעל כל אדם בכל דור ודור "לראות עצמו כאילו יצא ממצרים". משפט זה, מדגיש את העובדה שהמאבק לחירות הוא אין סופי, הוא יומיומי, הוא מנת חלקם של כל אישה ואיש על זכויותיהם ועל חירותם. הצעירים שבינינו ודאי ישאלו: כיצד נוכל לראות עצמנו כאילו חווינו אירוע שהתרחש לפני אלפי שנים?

התשובה נמצאת במהות השחרור מ"עבדות". שחרור מ"עבדות" אומר שאם אתה ילד שמשתתף בחרם על ילד אחר, כי אתה רוצה להיות שייך ל"קבוצה" - עליך לאזור עוז ולפרוש מהקבוצה. לחבור לילד המוחרם ולרתום עוד חברים שיצאו אתך מהעבדות הכרוכה בצורך להיות בקבוצה, גם כשאתה יודע שהיא נוהגת ברשעות.

אבל גם יציאה לחירות דורשת מחשבה. והנה, כשבני ישראל כבר היו בדרכם לצאת ממצרים ולהגיע לארץ כנען, הורה ה' למשה: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות...". מוזר, לא? למה לחזור למקום שאתה ממהר לברוח ממנו? אז זה העניין: בני ישראל מתבקשים לעצור ולחשוב: לאן אני הולך? מה מחכה לי? רוצה לומר שעלינו לפעול כל העת בחשיבה ביקורתית ולשאוף אל הבלתי מושג.

כי מהו שיעבוד אם לא להיות כבול להתנהלות מוכרת וידועה מראש? פעמים רבות עלינו לפעול בניגוד להרגל שנראה הגיוני עד כה. בזכות חשיבה פורצת דרך, פותחו המצאות חשובות רבות, ביניהן חללית הדרגון, תחנת החלל הבינלאומית, הניסויים, ההדגמות הטכנולוגיות והפעילויות החינוכיות והאומנותיות של משימת רקיע, כולם נולדו ממחשבה שעד כה נתפסה כלא רציונלית.

עוד בהגדה יש את הכבוד למורשת העולה מהביטוי "והגדת לבנך", שמורה אותנו מדי שנה, בליל הסדר, לחזור ולספר על יציאת מצרים, וכך, אנחנו מעבירים את מסורת החג וערך החירות לדורות הבאים.

ויש את פיתוח הסקרנות. בליל הסדר אנו מעודדים את הדור הבא לקוש קושיות, לשאול "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", בדיוק כשם שאנחנו פה, במשימת רקיע, מבקשים לעורר את הסקרנות של הדורות הבאים, כדי שלא יפסיקו לשאול שאלות ולחפש תשובות.

הנדיבות עולה מהמשפט "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח", שמדבר על הדאגה לזולת, והנתינה לחלשים בחברה ולאלו שאין ידם משגת.

הבנת הסבלנות הכרוכה ביציאה לדרך שאינה מוכרת, למשך זמן שאינו ידוע, עולה מסיפורם של בני ישראל, שהלכו במדבר ארבעים שנה, מסע הדורש תעצומות נפש ויכולות הישרדות יוצאות דופן.

נכסי צאן ברזל אלו, היו ויהיו לנחלת העולם כולו. הם המקור לשאיפה של כל עם שהיה או עדיין נתון בעבדות – לזכות בחירות. מהם ינקו גדולי החוקרים, הממציאים, היוצרים והאמנים את חירות המחשבה.

אסכם בציטוט שלהשקפתי מתחבר לסיפור מסעם של בני ישראל.

ב-1911 כתב קונסטנדינוס קוואפיס את: "הדרך לאיתקה":

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה/ שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד/ מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת...

אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ/ מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת./ שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן/ עָשִׁיר בְּכָל מַה

שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ./ אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה/ אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.

לכולם בבית ולכל חבריי למסע המופלא הזה, למשימת רקיע, לחבריי, ולמשפחתי היקרה: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."